ושמת לב מה ההבדל בצורתו וטעמו מפירות אחרים?"
האם שמעת אי פעם את הסיפור על החברה היפה ההיא..
שהמערכת הכלכלית שלה התנהלה אצלה באופן הבא:
המשכורות ששולמו לעובדים שולמו באחוזים הוגנים מהרווח הנקי של החברה שבה הם עבדו.
החלוקה התנהלה באופן הבא:
הבעלים מנהלים משכו שליש מהרווח הנקי של החברה ,ושני השליש הנותרים חולקו בין שאר העובדים.
כך שמעולם לא קרה שבעל החברה הרוויח מליון ₪ והמזכירה של החברה הרוויחה רק 3,800 ₪,כי ההגיון הפשוט של אותה חברה אנושית שעליה מסופר היה:"שאם המזכירה תרמה ליצירת הרווח של המיליון,איך אפשר לשלם לה רק 3,800 ש"ח?", זה היה חסר הגיון לחלוטין ,כי אם היא לא הייתה שותפה ליצירת הרווח של המיליון אז למה מלכתחילה היה צריך להעסיק אותה?,ואם היא כן הייתה שותפה ביצירת הרווח הגדול הזה ,זה לגמרי לא הגיוני לשלם לה רק 3800 ש"ח שהשותף שלה הרוויח 1,000,000 ש"ח.
אנשי העסקים בחברה היפה ההיא הרוויחו %34 מהרווח הנקי, במקום 66% שהיו מרווחים כאשר הם היו
היו משלמים שכר מינימום,אבל הם עדיין הרוויחו יותר מכל אחד מהעובדים האחרים.
הכישרון העיסקי שלהם תרם לכולם ,הם היו מכובדים מאוד,הם היו זן חדש של מנהיגים כלכליים,שתרמו להרמת הרמה הכלכלית של המדינה כולה.
הם היו חלק מחברה נאורה שבה העובדים שודרגו לרמה של שותפים.וכשעסק כשל כלכלית ,עדיין הם היו אלו שהמשיכו הלאה,הכישרון שלהם לעסקים והממון שלהם ,גרם להם ליזום מחדש,עסקים חדשים מוצלחים יותר.
הממשלה באותה החברה השקיעה המון כדי שאנשים יתאגדו וביחד על מנת להקים עסקים חדשים שייצרו גם רווח ליזמים וגם מקומות תעסוקה חדשים.
כי גם בחברה ההיא וגם פה בעולם שלנו היו אנשים כישרוניים מאוד שיכולים להיות
"מובילים או מנהיגים כלכלית מוצלחים מאוד" אבל אף פעם לא היו להם את האמצעים הכלכליים או את הקשרים לממש זאת ,עידודה של הממשלה להתאגד אחד עם השני ,יצרה קרקע לאנשי עסקים כישרוניים חדשים,שהיו כישרוניים בדיוק כמו איילי ההון העכשוויים אבל הם זכו גם לסיפוק כפול כי הם תרמו לחברה בצורה שהטיבה עם כולם ,וגם הרוויחו רווח הון אישי.
הרעיון שהחברה הזאת פעלה לפיו הוא שיתוף כלכלי קהילתי,בדרך הזאת בעל עסק או יזם שרצו להקים עסק
עדיין נשאר עם המוטיבציה ליצור ולהקים אבל לא על חשבון קבוצה של עבדים בשכר מינימום קבוע ,
המשכורות חולקו בין כולם באחוזים הוגנים.
נכון בעל החברה הרוויח במקום 100,000$ ,30,000 אלף.
אבל הוא עדיין הרוויח מבלי לסחוט את החברה שבה הוא חי,בדיוק כמו שסוחטים לימון עד שלא נשארת בו טיפת אחת מיץ.
השיטה זאת פעלה היטב לטובת כולם ,והטיבה עם כולם.
התעשיה פרחה ,הטכנולגיה התפתחה, העסקים פרחו ולכולם היה מהכל.
האנשים היו כמו פירות טובים , עסיסיים. העולם היה שונה ,ובני האדם חיו בעולם הרבה יותר יפה.
הם הפכו את העולם לבן אדם נעים....
עד שפתאום מישהו הצליח לקחת יותר ,ואחריו עוד ועוד אנשים קמו ודרשו יותר.
כל הסדר פתאום השתנה.
חייהם של האנשים החלו להצטמק עד שלבסוף האיזון הופר עד כדי כך שלא נשארה בהם אפילו כמעט טיפת מיץ אחד.
אבל אז בני האדם היו בבעיה ,כי הם היו חלשים מדי כדי להחזיר את המצב לקדמותו.
הסיפור הזה רק נכתב , אבל בנו היכולות לחיות במציאות כזאת מהסיבה הפשוטה שאנחנו עדיין לא חלשים מספיק כדי לא לשנות.
יום טוב חברים יקרים.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה